eSefarad Noticias del Mundo Sefaradi
Ver todos los artículos de esta sección
Alegria de Purim
Yehuda Hatsvi
Oy avlaremos sovre la fiesta de Purim ( a vezes en seryo).
Ma antes de todo vamos a platikar sovre los platikos de Purim.
Entre los sefaradim ay un dicho muy popular: «Despues de Purim – platikos». Pero de tanto uzarlo en ekseso, este dicho ya esta bien desgastado.
A propo, ay i otra una fraza ke diziyan los sefaradim kuando alguno entrava a la konversasion muy tadre i sin entender lo ke pasa; o despues ke ya paso todo:
«Na, ya vino Hanna kon plato».
Bueno, ya basta. Ya platikimos demazia sovre los platikos.
Muestros hahamim disheron (en Masehet Taanit):
«De kuando entra Adar, se muchigua la alegria».
Entonses, Adar es un mez espesial markado kon grande alegria.
En realidad, kada primo de kada mez, (Rosh Hodesh), era, en tiempos antiguos, una fiesta. La Tora enkomendo de tanyer en tala fiesta kon las trompetas; i sovre el rey Shaul meldamos ke kada Rosh- Hodesh aziya un bankete, una Seuda espesial.
Ma, komo vemos, ay fiestas Judias ke se selebran en el medio del mez, komo por egzempio Sukkot i Tu beAv.
Tu beAv es una fiesta antigua ke se esta renovando aki en los anyos de alkavo. Es komo una version judia a «el dia de san Valetin». I na ke tenemos en este periodo del anyo TRES mezes (uno detras del otro) ke se fiestan kuando la luna en kinze: Tu Bishvat (ke es la fiesta de las frutas), Purim, i despues Pesah.
Esto me aze akodrar de una dicha ke (tengo de admeter) es dicha de mujeres. Kuando el marido aprometiya a su mujer algun viaje en el enverano, o ke le aprometiya de merkarle para Pesah algun vestido karo, le mirava la
mujer (muy praktika i realista), i le diziya:
«Bueno, bueno, veremos la luna – azeremos el Bayram».(«bayram» es biervo turko por «fiesta»).
Tornaremos a Purim:
El ovligo de Purim, segun la Alaha, es de oyir la Megila de Ester, resitada por el hazan en la kehila, meldada de una megila eskrita sovre pergamino, o en otra palavra (ebrea) mas konosida: Klaf.
Ay muchas Alahot sovre la Megila, i aparte de lo ke mos avizan en el Talmud, ay deklaros i perushim en el livriko de Meam Loez sovre Megilat Ester.
Avlando por la Megila, aun si no tenesh una Megila semejante, ya metitesh tino, siertamente, ke la komputadora, la ke todos empleamos, es en realidad una Megila moderna. Para meldar algun texto largo, tenemos de rodear o enrolar (kon el ratoniko). Muy semejante a la Megila.
Los protagonistas muestros de la Megila son Ester i Mordehay. Los dos mos provaron ke eran buenos didios, ma tenian de eskonder sus identidad, i ansi yevavan nombres ajenos. Por Ester ya savemos ke su nombre ebreo era Hadassa.
Entre los Anusim (los konversos), la yaman la Santa Ester, i tambien podemos notar ke el nombre Ester entre los Sefaradim es muy popular.
Una de las razones es, al pareser, porke Ester es konsiderada entre mozotros komo una mujer onesta i modesta.
Agora vengo a avlar por otro un nombre popular entre mozotros, sefaradim, i es SARA, ke tambien es konsiderada komo una mujer muy modesta .
Por otro lado, la tenemos a la reyna BAT-SHEVA, la madre del rey Shelomo; kuantas mujeres sefaraditas konosesh kon este nombre?
Ma ay i otro un atadijo entre Ester i Sara Imenu.
La Megila empesa: «Akontesio en los dias de Ahashverosh (Asuero) ke reino desde la India asta Etiopia, siento i vente i siete provinsias». 127.
En la perasha de Haye Sara meldamos ke Sara muestra madre muryo a la edad de 127 anyos.
Segun muestros hahamim, todos sus anyos pasaron en modestia i santedad, i por Zehut de Sara, se le dyo a Ester el poder de reinar sovre 127 provinsias.
A propo, ay otro un atadijo entre el livro de Bereshit kon la Megila de Ester.
Kuando Yaakov Avinu enganyo a su padre Yitzhak, i arrovo la Beraha de su ermano Esav, vino Esav ande Yitzhak, i ayi se deskuvriyo el enganyo.
I mos eskrive la Biblia, sovre Esav el kual «esklamo kon esklamasion grande i amarga».
Aki, en la Megila meldamos las mismas palavras por Mordehay kuando sintyo la Gezera de Haman.
.
En toda la Biblia, estas son las dos unikas vezes ke se emplea una tala fraza: Para mostrarmos ke el Dio es bien rekavdador, i nunka se olvida.
Torno una vez mas al numero 127, i vos konto ke en las teorias de la matematika antigua de Pitagoras, i otros sientistas tambien, el numero 127 es rekonosido komo un numero perfekto, inosente, i eskondido.
Ke kiere dizir «eskondido»?
Por egzempio, imajinandovos ke tomamos un triangolo grande, i metemos a la puntika del triangolo una piedrizika. En la segunda linya – dos piedras, i ansi kontinuamos etc. etc., asta ke metimos 8128 piedras en el triangolo. La ultima linya kontiene 127 piedrizikas !
En el livro de Reyes/Melahim Alef, kapitolo 20, mos kontan sovre la batalia kontra los Arameos i sus rey Ben ‘Haddad.
La armada de Ah’av, Rey de Yisrael, mato en esta batalla 127 mil soldados Arameos.
Es kuryozo ke el istoriador grego Herodotus mos konta sovre la batalia en Salamis (serka de Famagusta, Kipros) antes kuaje 2500 anyos, entre los gregos kontra los persianos. La armada marina de Atena kontava aya egzaktamente 127 vapores de gerra.
En el primo kapitolo de la Megila mos kontan sovre los banketes ke izo el rey Ahashverosh, no menos de 180 dias, para los nobles i los ministros; despues izo un konvit ke turo 7 dias para todos los sivdadinos de Shushan la kapitala. Meldi i meldi la Megila i no topi ke dieron ayi alguna koza de komida, ma el vino korryo komo un rio, i a todo el ke vino, le dieron a bever vino, i mas vino.
Bueno, no es por esto ke bevemos vino en Purim. Bever vino konsola al korason, i por fiestar kon alegria, ya kaven dos-tres sorvos de vino. Ma, me maraviyo lo ke dize en Masehet Megila en el Talmud, ke devemos de bever vino en Purim asta de no apartar entre «Bendicho Mordehay» a «Maldicho Haman».
Ke manera?
En el Judaismo ay mucho despresio i desdenyo verso los borrachones, i aki mos dize el haham RABA de bever sin frenos?? Kuryozo!. Me da a pensar ke el haham Raba ya estava medio borracho kuando mos disho lo ke mos disho.
Agora en parantez vos konto de lo ke me akodro de mi chikez: Una de las ermozas kantigas en judeoespanyol, «La vida do por el Raki», mos izo mucho mal aki en Erets- Yisrael. La djente (non sefaradim) tomaron sovre mozotros una impresion yerrada de borrachones.
«Raki, Raki» mos diziyan kon un poko de burla.
Ma, oy en fiesta de Purim no avlaremos por esto.
Al kontrario!
Vos konto ke en el ultimo salmo de Tehilim, topi yo el pasuk:
«Alavadlo (al Dio) en la espandidura de su fortaleza».
Las palavras en ebreo mos dizen:
«Aleluhu biREKIa OUZO».
Metiendo tino por favor: bi-REKIa OUZO.
No aki vesh el remez, la aluzion, de bever raki i ouzo?
El nombre de esta fiesta, Purim, ke sona un poko semejante a Kipurim, mos pusha azer komparizon entre las dos selebrasiones.
La primera koza muy klara i sovresaliente ke mos viene en el tino es ke en Purim tenemos el orden de azer una buena Seuda kon karne i vino i tanyedores, mientras ke en el dia de Kipurim miramos agua al Dio ke en los sielos asta ke vemos las tres estreyikas ke mos dan la permision de ir a komer la seuda ke, en realidad merese yamarla desayuno = (kortar taanit).
La shaka popular mos dize (umoristikamente), ke en Purim, los Judyos se degizen i se transvisten komo Goyim: Reyes, Reynas, Cowboys, etc., mientras ke en Kipurim todos los «goyim», ke no uzan a pizar portal de Kehila, se meten la takya/kipa a la kavesa i se degizan komo djidyos, indosen al Kal.
Bueno, ma ay ayinda perushim mucho mas seryos de este. Entre muestros hahamim el Purim es una fiesta ke no se va anular afilu kuando viene el Mashiah.
I porke?
Ya vos akodrash ke en resiviendo la Tora en Monte de Sinay, disheron muestros padres:
«Todo lo ke disho Adonay aremos i ovedesaremos.»
I na ke un mez despues ya se enkorvaron los Ijos de Yisrael a un bezerro de oro.
Agora, segun muestros hahamim, bazandosen a lo ke esta eskrito en la Megila, «Los djudyos ordenaron i tomaron sovre si». En la Megila aprometimos no solamente de selebrar la fiesta de Purim, ma de kumplir las Mitsvot.
La primera Mitsva ke mos ordenan Ester i su tio Mordehay es de azer este mez de Adar yeno de alegrias, komer i bever i embiar prezentes kada uno a su kompaniero, i dadivas a los menesterozos.
Si es por mi, vos do aki un siman:
el mez de ADAR sinyifika A DAR.
*
* *
El dia despues de Purim,
mos alevantemos todos kon bueno,
i BIVA LA LIMPIEZA
DE NOCHE DE PESA(h).
«פלפולים» לפורים
היום נשוחח מעט על חג הפורים (לעתים גם ברצינות).
אולם קודם כל לא ייתכן שלא להזכיר את מגשי משלוח המנות לפורים, והאמרה הידועה:
DESPUES DE PURIM – PLATIKOS
דהיינו, «מגשי משלוח מנות – לאחר הפורים»…
יהודי ספרד נוטים להגזים בשימוש באמרה זו, וכרגיל, -לדעתי- «כל המוסיף – גורע».
בכל אופן, זוהי אמרה מקבילה ל»אתרוגים אחרי סוכות» שלמדנו מאחינו האשכנזים
והיא הפכה נחלת הכלל במובן של «עבר יומו (זמנו) בטל קרבנו», שנאמר בתלמוד,
במסכת ברכות ד’.
אגב יש אמרה נוספת, פחות ידועה אמנם, שיהודי ספרד נוהגים לומר:
NA YA VINO HANNA KON EL PLATO
«הנה, כבר הגיעה חנה עם המגש».
מזכיר לנו את הסלנג הישראלי: «בוקר טוב, אליהו!»
וכבר דיברנו די והותר על משלוח המנות.
חכמינו זכרם לברכה קבעו (במסכת תענית): «משנכנס אדר מרבין בשמחה».
ובכן, חודש אדר הוא חודש שסימנו שמחה.
בימים קדמונים, כל ראש חודש נהוג היה כיום טוב. כך נקבע בספר «במדבר» פרק י’:
«וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם».
מסופר לנו בשמואל א’ פרק כ’ על סעודת ראש חודש שהמלך שאול נהג לערוך.
ברם, כפי שאנו נוכחים לראות, ישנם חגים ביהדות שנחוגים באמצעו של חודש:
למשל, סוכות, ט»ו בשבט ט»ו באב (חג עתיק יומין, שמתחדש כאן בשנים האחרונות,
אולי כתשובה יהודית ל»יום ולנטיין»).
והרי לנו בתקופה זו של השנה, שלושה חגים (בזה אחר זה) שחוגגים אנו כשהלבנה
נראית במלואה: ט»ו בשבט, פורים, ואחריו חג הפסח.
בהקשר כלשהו למה שנאמר לעיל, זה מזכיר לי מטבע לשון (של נשים, עלי להודות).
כאשר הבעל היה מבטיח לאשתו לקנות לה (לכבוד פסח, למשל) איזה לבוש יקר ומהודר,
היתה האשה מסתכלת עליו במבט מפוכח וריאליסטי ואומרת:
BUENO, BUENO, VEREMOS LA LUNA – AZEREMOS EL BAYRAM
(טוב, בסדר, נראה את הלבנה (במלואה) ואז נחגוג).
נחזור נא לפורים:
חובת החג, לפי ההלכה, היא לשמוע את קריאת המגילה, הכתובה על קלף, מפי החזן
בבית הכנסת,
ישנן הלכות רבות לגבי המגילה, ובנוסף למה שכתוב על כך בתלמוד, יש גם הבהרות ופירושים בספר הצנוע של «מעם לועז» על מגילת אסתר,
שנכתב בידי רבי רפאל חיים פונטרימולי, נדפס באיזמיר (1864), בסלוניקי (1867),
ובאיסטנבול (1897).
בעוד אנו מדברים אודות המגילה, וגם אם אין ברשותכם מגילה נכרכת וכתובה על קלף,
ודאי שמתם לב לכך, שהמחשב שכולנו היום משתמשים בו, הוא מעין מגילה מודרנית:
כדי לקרוא במחשב טקסט ארוך, אנו «מגלגלים» ו»מסובבים» (כמובן, באמצעות העכבר),
כפי שאנו עושים תוך כדי קריאה במגילה המסורתית.
גיבורי סיפור המגילה הם אסתר ומרדכי. השניים הוכיחו את עצמם במעשים כיהודים נאמנים,
אלא שהיה עליהם להסתיר את זהותם, ולשם כך נשאו שמות זרים.
השם «אסתר» הוא שם פרסי לכל הדעות, לקוח משמה של האלה «אשתר».
שמה היהודי היה, כידוע, «הדסה».
מרדכי, דודה של אסתר, נקרא על שם האליל «מרדוך».
חז»ל טוענים (מסכת «מנחות), כי שמו העברי היה «פתחיה».
בקרב האנוסים, ידועה אסתר בשם SANTA ESTER (אסתר הקדושה), וכן נוכל לציין עוד כי גם בקרב יהודי ספרד השם מכובד ונפוץ מאוד. אחת הסיבות לכך, כנראה, היא כי אסתר נחשבת אצלנו, הספרדים, לאשה ישרה וצנועה.
עכשיו אקדיש כמה מלים על עוד שם נשי, הנפוץ בין יהודי ספרד, הלוא הוא השם «שרה»,
שרה אמנו, הנחשבת במסורת היהודית כאשה צנועה וחסודה.
לעומת אסתר ושרה ניצבת בת-שבע, אמו של המלך שלמה.
כמה נשים ספרדיות נושאות את השם בת-שבע?…
אך יש עוד זיקה נוספת בין אסתר המלכה ושרה אמנו. המגילה מתחילה במלים הללו:
«ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה». 127.
בפרשת «חיי שרה» אנו קוראים על שרה אמנו שנפטרה בגיל 127. לדברי חז»ל,
(מדרש בראשית רבה), כל חייה עברו בצניעות ובקדושה:
«בת 100 כבת 20 לנוי, בת 20 כבת 7 לחטא».
(אגב, מכאן כנראה, גם צמחה ברחוב הישראלי, הברכה ההזויה: «בן 100 כבן 20 !».)
שוב לדברי חז»ל: בזכותה של שרה אמנו, שנפטרה בגיל 127, ניתנה לאסתר העוצמה
והמלכות שהשתרעה על פני 127 מדינות.
אגב, ישנה זיקה נוספת בין ספר «בראשית» ומגילת אסתר:
כאשר יעקב אבינו רימה את יצחק אביו ולקח במרמה את הברכה שיועדה לעשו אחיו,
בא עשו אצל יצחק אביו, וכשנודע לעשו דבר המרמה «ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד» (בראשית כ»ז).
במגילת אסתר (ד’ א’), כשנודע למרדכי דבר הגזירה של המן, כתוב: «ויזעק זעקה גדולה ומרה».
בכל התנ»ך כולו, אלו הן שתי הפעמים היחידות בהם חוזר פסוק כזה. אולי כדי להראות לנו כי הקב»ה זוכר כל הנשכחות ומשלם גמול, אם גם אחרי דורות רבים.
נחזור שוב אל המספר 127, ואזכיר לכם כי בתיאוריות המתמטיקה העתיקה של פיתגורס,
ומדענים נוספים גם כן, המספר 127 מוכר כמספר מושלם, תמים, ומוסווה.
למה «מוסווה»?
למשל, נדמיין לעצמנו משולש ענק, שבקצהו אנו מניחים אבן קטנה.
בשורה השניה – שתי אבנים. כך אנו ממשיכים עוד ועוד, ומוסיפים אבן, שורה אחר שורה,
עד שאנו מגיעים למספר כולל של 8128 אבנים החל מראש המשולש. כאן יתגלה לנו כי השורה האחרונה מונה 127 אבנים.
בפרק כ’ בספר מלכים א’ מסופר לנו אודות קרב גדול של ישראל נגד צבא ארם ובן-הדד מלכם. צבאו של אחאב מלך ישראל השמיד בקרב זה 127.000 מחיילי ארם.
אולי מספר מוגזם, אבל, בכפולה של 127.
מעניין כי ההיסטוריון היווני הירודוטוס מספר על קרב שהתנהל בסאלאמיס (קרוב לפמגוסטה, קפריסין) לפני קרוב ל-2500 שנים, בין היוונים לבין הפרסים. הצי של אתונה
מנה אז בדיוק 127 אניות מלחמה.
בפרק א’ של מגילת אסתר אנו קוראים על המשתה שערך המלך אחשוורוש לכל נכבדי הממלכה, משתה שארך 180 יום. לאחר מכן הזמין המלך אחשוורוש את כל אנשי שושן הבירה למשתה של 7 ימים. המגילה אינה מגלה לנו אם הוגשו דברי מזון לכיבוד האורחים, אבל יין נשפך שם כמי-נהר, ולכל הבאים למשתה הוצע יין ועוד יין.
טוב, לא בזכות אותו משתה אנו שותים יין בימי הפורים. יין הרי «ישמח לבב אנוש» וכמה לגימות של יין עשויות להרבות את שמחת החג. אבל תמהתי לקרוא מה אומר החכם רבא במסכת מגילה שבתלמוד: «חייב אדם להתבסם (להשתכר) בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי».
הייתכן כדבר הזה?
ביהדות יש יחס של בוז וזלזול כלפי המשתכרים, ואילו כאן מציע רבא, אחד מחכמינו ז»ל
לשתות יין ללא מעצורים? מוזר! זה גורם לי לחשוב כי אותו רבא עצמו היה במצב של
טרום-שכרות כאשר אמר לנו מה שאמר.
בכל אופן, המעשה שמסופר עליו במסכת מגילה (דף ז’ עמוד ב’) מעיד כי ההלכה אינה
מאמצת את דברי רבא.
וכך היה המעשה: ר’ רבא ורבי זירא עשו יחדיו סעודת פורים. קם רבא ודקר את רבי זירא למוות. למחרת, התפכח רבא, וביקש את רחמי שמיים והחייהו.
בפורים, שנה אחר כך, אמר רבא לרבי זירא: «בוא אלי ונעשה סעודת פורים יחד».
אמר לו רבי זירא:
«חן חן לך, לא בכל שעתא ושעתא מתרחש ניסא (לא בכל יום מתרחש נס)»…
אולי כך נולדה האמרה בסלנג הישראלי: «לא כל יום פורים».
עכשיו, בסוגריים, ברצוני להעלות זכרון מימי ילדותי: אחד השירים היפים בספרדית-יהודית
הוא השיר LA VIDA DO POR EL RAKI, או בתרגומו של משה אלימלך «אתן חיי על בקבוקי». שיר זה, לפחות בארץ ישראל, גרם לנו, הספרדים, הרבה עגמת נפש:
אנשים (בני עדות שונות), קיבלו אודותינו את הרושם המוטעה של שיכורים. «אראק, אראק»,
היו אומרים בפנינו עם נימת זלזול.
כך היה. אבל היום, לא נעיב על שמחת פורים ולא נוסיף לדבר על זה.
להיפך, ניכנס לרגע קט לאוירה הספוגה אדי אלכוהל, וראו נא מה מצאתי כתוב במזמור האחרון של ספר תהלים: «הללו אל בקדשו, הללוהו ברקיע עוזו». אנא, שימו לב: ברקיע עוזו.
האם אינכם רואים כאן את הרמז המוסתר, לשתות «ראקי» ו»אוזו»?
לחג שלפנינו «פורים» יש צלצול דומה במקצת ל»כיפורים», וזה מאלץ אותנו לערוך השוואות בין שני החגים.
הדבר הראשון הברור והבולט שעולה על דעתנו הוא כי בפורים עלינו לערוך סעודה דשנה הכוללת בשר, יין וניגונים, בעוד ביום הכיפורים אנו נושאים את פנינו לשמיים… עד לרגע בו אנו מבחינים בזריחתם של שלושה כוכבים, המסמנים עבורנו את הרשות ללכת ולסעוד את לבנו בארוחה שמצדיקה את שמה המסורתי: הסעודה המפסקת.
ההלצה העממית הישנה אומרת לנו בהומור כי בפורים מתחפשים היהודים לערב-רב של גויים: מלכים, נסיכות, קאובויס ואפילו יצירי דמיון, בעוד ביום הכיפורים – כל ה»גויים» (חילונים למהדרין, שאינם נוהגים לדרוך על סף דלתות בתי הכנסת), חובשים לפתע כיפה ו»מתחפשים» ליהודים בדרכם אל בית התפילה.
בסדר, אבל יש גם פירושים נוספים, בנימה רצינית יותר ממה שתואר לעיל.
אמנם במגילת אסתר (‘ כ»ח) כתוב כי «ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם». אבל, אצל חז»ל נאמר כי «כל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים אינם בטלים לעולם».
לעניות דעתי, זוהי אמירה קיצונית ומוגזמת: האם המועדים שעליהם נצטוינו בתורה יבוטלו, ואילו דווקא פורים עתיד להיוותר גם אחרי ביאת המשיח?
קצת מובנת לי התיחסותם הרצינית של חז»ל לימי הפורים. להזכירכם, כי בעת מתן תורה על הר סיני, אמרו אבותינו בהתלהבות: «כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע» (שמות כ»ד ‘).
והנה, לא עבר חודש מאז שהבטיחו זאת, וכבר סגדו בני ישראל לעגל זהב, שאהרון הכהן יצר «במקרה».
לעומת אירוע מצער זה, חז»ל, וגם אנחנו, קוראים במגילה: «קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם». לאור הכתוב במגילה, חז»ל קובעים כי הפעם, שלא בעת מתן תורה, היהודים קיבלו עליהם לקיים את המצוות».
המצווה הראשונה שנצטווינו בידי אסתר ומרדכי היהודי הוא לעשות את חודש אדר לשופע שמחות, «ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות ליהודים».
אני מרשה לעצמי לתת לכם סימן תזכורת (אמנם בלאדינו):
חודש ADAR, פירושו A DAR.
כלומר, בעברית פשוטה, לתת.
*
* *
כבר ביום שאחרי פורים נתעורר כולנו במרץ נעורים לקיים את הפתגם בספרדית-יהודית:
BIVA LA LIMIEZA
DE NOCHE DE PESA(H)
הידד לניקיון ולסדר של ליל הסדר !
Fuente: Ladinokomunita
En esta seksion, muestro kerido amigo Yehuda Hatsvi un estudiozo de la tradision, del penamiento djudio i de la Ley, va a partajar kon todos mozotros sovre variados temas desde su punto de vista djudio i sefaradí. Yehuda es aresivido en Ekonomia de la Universita de Tel Aviv, puvliko un libro de istorias folklorikas sefaradíes para ninyos, sus artikolos i konsejas aparesen en munchas puvlikasiones komo por eksemplo Aki Yerushalayim i El Amaneser, i es uno de los moderadores de Ladinokomunita.
